אסטרטגיה של קפיצת מדרגה לישראל

ב- 4.6.08 קיים  מכון ראות כנס בעל חשיבות גדולה לכולנו – כנס 'חזון ישראל 15' הראשון. בכנס זה נדונו במכלול הסוגיות והפעולות הנדרשות על מנת לבצע "קפיצת מדרגה" כלכלית חברתית שיגרמו לכך שישראל תהפוך לאחת מחמש עשרה המדינות המובילות בעולם מבחינת איכות החיים של תושביהן בתוך חמש-עשרה, זאת מהמקום שבו היא נמצאת היום – בתחתית העשיריה השלישית. 

הכנס היה הזדמנות ראשונה למפגש  בין שתי גישות אסטרטגיות שונות לשאלה מה היא האסטרטגיה לקפיצת מדרגה לאומית לישראל וכיצד יש לגשת למימושה.  

 

המייצג הטוב ביותר של הגישה הראשונה, השלטת, הוא דו"ח הועדה הציבורית בראשותו של אלי הורביץ  ודוד ברודט – ישראל2028  שפורסם רק לאחרונה. 

 

דו"ח זה מתבסס על ההנחה כי מה שנדרש על מנת לבצע קפיצת מדרגה בישראל הוא עבודת ועדה טובה של מומחים (בעיקר של כלכלנים), שתבחן מה היו הרפורמות שאפשרו את קפיצת המדרגה במדינות שהצליחו לבצע אותן, במובנן כגידול מרשים ומתמשך בהכנסה לנפש ועל בסיס זה להציע המלצות  להכוונת  המדיניות הפיסיקאלית של ישראל לסגירת הפערים הקיימים בישראל באותם פרמטרים שבהם מצטיינות מדינות אלה. הציפייה היא שאימוץ המלצות אלה על ידי הממשלה וגיוס תמיכת הסקטור העסקי והחברתי למימושה, הם שיצרו את השינוי המיוחל.  

 

הממצאים בתחומי המחקר העיוני והאמפירי  שבוצעו  בעשור האחרון על תהליכי יצירת הידע והשפעתם על היצירתיות והיצרנות  והקשר ביניהם ובין קפיצות מדרגה שהושגו בתחומים שונים,  מאפשרים להציע עתה גישה אלטרנטיבית לגישת Top down זו. 

 

מול הגישה הסטרוקטורליסטית שמניחה כי על מנת לבצע קפיצת מדרגה צריך לשנות את המבנה של המשק על פי מודלים אקסוגניים (חיצוניים), ניתן להציג את הגישה הקונסטרוקטיביסטית המייחסת את קפיצת המדרגה לגורמים אנדוגמיים (פנימיים). היא מניחה כי הכוחות החברתיים של החדשנות הם היוצרים את המבנה ולא המבנה הוא שיוצר את החדשנות. (עניין זה הוסבר בהרחבת מה בפוסט 'מהי יצירתיות ארגונית'  וכן בפוסטים רבים אחרים של בלוג זה). 

 

את האסטרטגיה הישראלית של קפיצת המדרגה לא צריך לבסס על חיקוי מודל כלכלי מבני שמייצג כביכול את הדרך שבה נקטו המדינות שהשיגו את קפיצת המדרגה, אלא בעיקרה על דרכים חדשות לקידום היכולות הפנימיים של ישראל ליצירתיות ויצרנות באמצעות התמרה של קהילות שילוביות

 

אלה הן יכולות המעוגנת עמוק בהסטוריה היהודית שאפשרו את קפיצת המדרגה המדהימה שישראל ביצעה בשנות החמישים והשישים, ושאותם חדל הממשל לטפח החל משנות השבעים, תוך חיקוי מודלים כלכליים, חברתיים ותרבותיים "כלליים", ולמעשה אמריקניים.

 

ישראל הוכיחה ומוכיחה שיש לה יכולת יצירתיות מדהימות דרך תהליכי התמרה שילוביים קהילתיים ובין קהילתיים – בקיבוצים, בצבא, ובסטארט-אפים העסקיים והחברתיים. יכולת זו היא המבדילה את החברה הישראלית מחברות רבות אחרות, ובעיקר מהחברה האמריקנית שממנה אנו מייבאים את רוב המושגים הכלכליים המנחים את פעולת הממשלה. והיא שתתן לנו את היתרון, שקשה מאוד לחקות אותו, על פני המדינות האחרות שבמרוץ ל- Top 15.   

 

קפיצת מדרגה כזו מתחוללת מלמטה (Botton-up). לא ניתן להניח  לגביה שניתן לשלוט ולחזות אותה על פי לוגיקה של תכנון  מוניטארי. יש בה קפיצות דרך וקפיצות דרך מטבען הן בלתי צפויות. הידע החדש הנוצר בתהליך ההתמרה אחראי לגוון המציאות – גיוון שרק ניתן לחזות את הסתברות התרחשותו. הממשלה יכולה וצריכה לסייע להסרת חסמים ולהאצת התהליכים שיגבירו הסתברות זו. 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s