הקריסה הכלכלית הגדולה – מה אנחנו עדיין לא לומדים מכל זה

greed

הלקח הבסיסי, שאנו צריכים ללמוד מן ההפתעה הבסיסית הזו שאנו חווים עתה, הוא הצורך להחזיר את השפיות האנושית לשיטה. להחזיר את השפיות האנושית לשיטה משמעותו לחזור לממדים הבסיסיים, המאפשרים לנו להפעיל את האינטליגנציה שלנו כבני אנוש – המימדים האנושיים של  'מהירות', 'גודל', 'שונות' ו'הקשר'. 

הקריסה הגדולה של בורסות העולם היא 'הפתעה בסיסית' לכולנו. זוהי הפתעה, שחושפת מערכת תפיסתית שגויה לפירוש ולהתמודדות עם המציאות ובהעדר מערכת תפיסתית רלוונטית, התחושה היא שהכול מתמוטט. כל הצעדים, שנוקטים בחיפזון רב מייד לאחר האירוע המפתיע, לא יכולים לפתור את הבעיה שנחשפה. הם מטפלים רק בסימפטומים שלה, שכן הם מתבצעים על פי אותו הגיון שיצר אותה. כך גם ההסברים על הסיבות שגרמו לקריסה. אותם הסברים שממהרים לתת אותם מייד לאחר ההתרחשות של האירוע המפתיע.

 

אנחנו מוצפים עתה בהסברים כאלה.  יש שמסבירים את מה שקרה באמצעות תיאורית הגלים – לאחר גאות יש תמיד שפל, לאחר שבע שנים טובות יש תמיד את שבע השנים הרעות, כבסיפור יוסף המקראי. ההפתעה נגרמת מאחר ואיננו יכולים לחזות בדיוק מתי המעבר יתרחש. ההפתעה היא בעיתוי של התופעה ולא בתופעה עצמה.

 

יש הטוענים, כי הקריסה התרחשה מאחר ואיבדנו את האיזון, שבין ההעזה ונטילת סיכונים שקולים לבין הרדיפה חסרת המעצורים אחר רווחים קלים. יש גם כאלה, הרואים במשבר תוצאה של איבוד האיזון בין הגישה הקפיטליסטית, הגורסת שהשוק יודע לתקן את עצמו, לבין הגישה הסוציאל-דמוקרטית, הגורסת שיש הכרח ברגולציה ופיקוח ממשלתי על השוק.  

יש גם הטוענים, כי התיאוריות המוניטריות עצמן הכזיבו (אלו המבוצעות על ידי בנק מרכזי) והן מחייבות עדכון. לא יחלוף זמן רב וימצאו תיאורטיקנים כלכליים שיציעו לנו תיאוריות מוניטריות חליפיות לאלה שהכזיבו. 

אולם כל אלה אינם מספקים הסבר עמוק להבנת משמעותה של הקריסה, שאנו חווים עתה, ומה שנדרש הוא בחינה של רובדים עמוקים יותר וראשוניים יותר של מהותה.

כשהשיטה קורסת ואין עוד מודל-על תפיסתי, שניתן לסמוך עליו כמפרש טוב של המציאות, אנו נותרים עם עצמנו ועם יכולתנו לנסות ולהבין את משמעותם של הדברים דרך התחושות האישיות ודרך ההבנות האישיות שלנו. זה הוא הרגע בו צריך להוריד את התיאוריות הגדולות ואת ההנחות המקובלות לגובה העיניים ולבחון אותן בעיניים האנושיות. יש מקום לתחושות אישיות גם בהבנת תופעות גלובאליות. יתכן כי זהו שורש הבעיה, שהוליכה לקריסה – התנוונות היכולת האישית להבין ולפרש מחדש את מה שמתרחש. זה הוא הרובד העמוק והראשוני של מהות המשבר. 

הלקח הבסיסי, שאנו צריכים ללמוד מן ההפתעה הבסיסית הזו שאנו חווים עתה, הוא הצורך להחזיר את השפיות האנושית לשיטה. להחזיר את השפיות האנושית לשיטה משמעותו לחזור לממדים הבסיסיים, המאפשרים לנו להפעיל את האינטליגנציה שלנו כבני אנוש – המימדים האנושיים של  'מהירות', 'גודל', 'שונות' ו'הקשר'.

המימד האנושי של מהירות 

הטרנזקציות העסקיות מתנהלות במהירויות שהמוח האנושי לא יכול עוד לתפוס. זו היא מהירות בה המחשבים נוטלים ומחליפים את יכולת השיפוט של האדם. סיכוני הסאב-פריים גולגלו לצד שלישי, רביעי, חמישי וכך הלאה. הן גולגלו מהלוואות לאגרות חוב, שם הם נמהלו בהלוואות אחרות, ומאגרות חוב מהולות אלה לאגרות חוב אחרות ומהן לחברות ביטוח, שהעבירו את הסיכונים לחברות ביטוח אחרות וכל זאת במהירות מחשבית מסחררת.  

 

המחשבים הם שמציעים לנו את "התמונה הנכונה" של המצבים  המתחלפים במהירות על-אנושית. האדם מאבד את היתרון העיקרי שלו על המחשב – יכולת התחושה האנושית, שבאמצעותה הוא משיג 'ידע סמוי'. זהו ידע, שאין עדיין את המושגים או המילים המדויקות לתיאורו, אך הוא כה חשוב להבנתם של מצבים חדשים, שאינם מוסברים על פי אותה עקומה בגרף, שמציג לנו מסך המחשב. 

הכלכלה מתנהלת כיום על פי כלים מוניטריים, שתוכננו על ידי מיטב המתמטיקאים והסטטיסטיקאים. אלו כללים כל כך מתוחכמים, שכשאנו מנסים להבין את מה שמתרחש, עלינו לבטל את יכולת השיפוט האישית שלנו ולפנות למומחים, על מנת שהם שיגידו לנו מה מתרחש על פי אותם מודלים מחשביים, שהם עצמם אינם מבינים. יצרנו מודלים וכלים פיננסיים מתוחכמים, שיעשו זאת עבורנו ואלו מתגלים לנו עתה כגולם שקם על יוצרו.  

 המימד האנושי של גודל

מוסדות הענק, שאמורים היו למנוע מאיתנו את ההפתעה הבסיסית – החל מהבנק העולמי, עבור לבנקים המרכזיים וכלה בבנקים הפרטיים הגדולים, כל אלה הכזיבו. ארגוני ענק מבססים את הצדקת קיומם על כך שיש כללי-על, המסבירים את כל הסיבוכיות הזו ושהם יודעים את אותם כללים ושומרים על המהלך התקין של העניינים באמצעותם. האומנם? 

האם במציאות הסבוכה בה אנו חיים ופועלים עתה, המערכות האפקטיביות הן לא המערכות, שאינן מונעות על ידי תיאוריות ומודלי-על, אלא על ידי מודלים חלקיים, זמניים ומתחלפים, שאינם מתיימרים להסברי על של ההתנהלות, כפי שאנו בני האדם הרגילים חושבים ומפלסים באמצעותם את דרכנו בחיים?

האם לא למדנו מהעבר כי כאשר מודלי-העל של הארגונים הגדולים קורסים, האנשים וההתקהלויות הקטנות המתארגנות מלמטה, הפועלים ללא תיאוריות-על גדולות, הם העושים את השינויים הבסיסיים הנדרשים במצב? 

 

יש גודל שהוא 'גודל אנושי'. זה הוא הגודל המאפשר לנו את יצירת אזורי הרגישות וההתפתחות האישית והחברתית המשותפים שלנו. יכולת זו נפגמת מעבר לגודל מסויים וכך גם יכולת ההתמודדות עם עולם, שבו מתרחשים שינויים בסיסיים מהירים. אם כך, למה אנו ממשיכים להישען על אותם ארגוני ענק בלתי אנושיים?

 

 

 

 

 

 

היום גם הארגונים העסקיים הגדולים כבר מכירים בכך והם מחפשים דרכים לקיים את  מה שמכונה Communities of practices בתוך ולצד המבנה הארגוני שלהם. אפילו הצבאות מכירים כבר בכך שהעולם הוא כבר לא עולם של אוגדות, חטיבות וגדודים. זה עולם של צירופים קטנים וזריזים. מדוע אנו לא מצליחים להסיר את החסמים המונעים מאיתנו לחזור ולהיות קטנים וגמישים?

 

המימד האנושי של שונות

אנחנו דומים אך לא זהים ולשונות זו יש חשיבות עצומה לשרידותנו ולהתפתחותנו. השונות מאפשרת התגוונות וההתגוונות היא שמקטינה את ההסתברות של התרחשותן של הפתעות בסיסיות גדולות ושל קריסות מונוליתיות דוגמת זו שאנו חווים עתה. ההתגוונות היא שמשפרת את יכולת ההתמודדות עם הפתעות כאלה, כאשר אלה לא נמנעו.  

הניהול בעידן התעשייתי חיפש בהגיון פעולתו את הדומות והאחידות והתבסס על מחיקת ההבדלים ועל ייצור במספרים גדולים לצרכנים חסרי פנים ייחודיות. הוא לא יכול היה להתעלם לגמרי מהשונות אך קיבל אותה רק כהכרח מכביד. עידן הידע אמור היה להחזיר את השונות וההתגוונות למקומם הראוי, כך שהניהול יוכל להתבסס על שונות ועל התגוונות מתמדת, אולם השיטה שקרסה הראתה שעדיין אנו מתבססים על טכניקות שונות של מיצוע השונות במודלים סטטיסטיים, המתבססים על הגיונו של 'חוק המספרים הגדולים'.  

בעידן הידע אנו מדברים רבות על שונות ועל חשיבותה ליצירתיות אך בפועל אנו משליטים משטר של הגיון כלכלי, המוחק אותה ומתייחס לכולנו כמספרים במשחק הסטטיסטי של גלגל הרולטה הגלובאלי. 

המימד האנושי של ההקשר

מניע חשוב ביותר של התודעה האנושית הוא חווית ההקשר. איננו יכולים להבין ולהפנים את הדברים, שבאים מבחוץ לנו, אלא על ידי הבנת משמעותם להקשר שלנו. דרך הבנת ההקשר אנו חשים בפער הרלוונטיות בין החוקים, התיאוריות והידע הכללי לבין המציאות כפי שאנו חווים אותה. ליכולתנו להמשיג את הפער הזה יש חשיבות עצומה למניעת הפתעות בסיסיות.  

בשיטה שקרסה ההקשר הלוקאלי נמחק בפני הגלובאלי. עצם מהותו של הגלובאליזים נתפס כמצדיק את ההתגמדות של חשיבות ההקשר הלוקאלי. ההקשר המקומי של הכאן ועכשיו נתפס כמה שאין לו מקום בהבנת תופעות גלובאליות.
איבדנו את היכולת להבחין בפער ההולך וגדל בין הבדיות, שהלעיטו אותנו בהן, לבין המציאות המתהווה. האין אובדן זה קשור בחוסר רגישותנו לאחריות האישית של כל אחד מאיתנו להבחין בפערים מתרחבים אלה מתוך הקשרי ההתנסות המגוונים שלנו? ומה ההשלכה של כל זה עלינו בישראל?

ישראל היא המדינה הקטנה המגוונת ביותר בעולם. כה קטנה ובכל זאת יש בה גם שלג וגם מדבר, גם הרים, גם מכתשים וגם שפלה, גם ים וגם נהר שמוביל לימה מלוחה. יש בה עושר ומגוון אנושי גדול של דתות, עדות, קהילות וגישות. זו היא ארץ של פרדוקסים. למי שמנסה לבחון את הדברים בישראל על פי עקרון-על, היא נראית כבלגן, שלא ברור איך הוא עובד וכיצד מגיעים כאן להישגים מדהימים.  

הישראלים יודעים כיצד לתרגם את השונות, את המודעות להקשר, את הגדלים האנושיים (שהם קטנים יחסית) ואת אי הכניעה למה שמכתיבה לנו הלוגיקה של המספרים הגדולים, ליצירתיות מדהימה בכל התחומים. לא מקרה הוא שישראל היא המדינה המובילה בעולם במספר הסטארטאפים העסקיים, החברתיים והתרבותיים לנפש. זה הוא בלגן שמארגן את עצמו ומתפקד יפה דווקא כשהכול מתפרק. כך היה בהפתעה הבסיסית של מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973 וכך יכול להיות גם עתה, בהפתעה הבסיסית של אוקטובר 2008.

המשבר הנוכחי הוא הזדמנות לשנות את הכיוון ולעצב מדיניות, המטפחת את פוטנציאל היכולות הפנימיות של ישראל – יכולות המבדילות אותה מחברות רבות אחרות. אלו הן יכולות, שבאמצעות מדיניות נבונה יכולו להפוך את המשבר למנוף לקפיצת מדרגה, שתעניק לנו יתרון ייחודי במרוץ הגלובאלי.

אך האם הממשלה לא תטשטש את התכונות והיכולות האלו על ידי פתרונות ממלכתיים ותאגידיים, שיאפשרו שוב את ריכוז ההון והכוח בידי משפחות מעטות? אותן משפחות, שכולנו הפכנו, מבלי שנשאלנו, למושקעים ביוזמות הכלכליות שלהן ובסדר הגודל הלא אנושי של הגיונן?

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s